נימוקי ההחלטה בתיק עמ"מ 3923/06

המשיב שוהה במעצר מנהלי החל מנובמבר 2005 בגין היותו פעיל חזית עממית המסכן את ביטחון האזור. המפקד הצבאי הורה על הארכת מעצרו של המשיב למשך 4 חודשים נוספים. בית משפט קמא החליט לקצר מהותית את תקופת המעצר לשלושה חודשים מן הטעם שדי בתקופה זו כדי לנטרל את מסוכנותו של המשיב. כנגד החלטה זו מופנה ערעור התביעה אשר הוגש 42 יום לאחר מתן ההחלטה. הסנגוריה ביקשה לדחות את הערעור על הסף בשל השיהוי הרב שבהגשתו.

בית המשפט הצבאי לערעורים פסק:

א.      המעצר המנהלי, בהיותו צעד קיצוני הפוגע בצורה קשה בחירותו של אדם, מחייב את המפקד הצבאי, ואת הפועלים מטעמו, לנהוג בזהירות ראויה ולהקפיד הקפדה יתרה על הזכויות הדיוניות והמהותיות המצומצמות העומדות לעצור.

ב.       עקרון סופיות הדיון, אשר על בסיסו יוצר העצור הסתמכות כי בעניינו נאמרה המילה האחרונה, אף הוא רלוונטי, ואולי ביתר שאת בהליך של מעצר מנהלי.

ג.        גם אם הצו בדבר מעצרים מנהליים אינו תוחם במפורש את התקופה להגשת ערעור, מחויבת התביעה לפעול גם בעניין זה בהתאם לעקרונות היסוד המנחים את פועלן של הרשויות בתחום המעצר המנהלי.

ד.       יש לצמצם, עד כמה שניתן, את הפגיעה שתיגרם לעצור כתוצאה מהגשה מאוחרת של ערעור. במיוחד אמורים הדברים, כאשר הגשת הערעור מתרחשת בסמוך מאוד למועד השחרור שנקבע.

ה.      יש לאזן, על כן, בין האינטרס הציבורי הטמון בהמשך מעצרו של המשיב בהתאם לתשתית המודיעינית, לבין מגוון זכויותיו של הפרט הנפגעות בהליך זה, ביניהן אף ההסתמכות על החלטת בימ"ש קמא כשמשך פרק זמן ארוך לא הוגש נגדה ערעור.

ו.        הפגיעה שנגרמה למשיב לא עמדה ביחס הולם אל מול הסיכון הביטחוני הטמון בשחרורו.

ז.        יש לדחות את הערעור.

חקיקת שטחים שאוזכרה:

-          צו בדבר מעצרים מנהליים (הוראת שעה), תשמ"ח-1988.

פסקי דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:

[1] בג"ץ 2320/98 אל עמלה נ' מפקד כוחות צה"ל באזור, פ"ד מח(3) 675.

[2] בג"ץ 5682/02 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נז(3) 84.

[3] בג"ץ 253/88 סג'דיה נ' שר הביטחון, פ"ד מב(1) 801.